נחתנו ביפן/ עומר בבלי

ינואר. חורף. 0 מעלות אחרי הרבה מדינות של ים וחום! משדה התעופה הגענו ישר לקיוטו.

עיר התרבות וההיסטוריה של יפן. שמענו על הקולינריה המדהימה שקיימת שם ואכן כך היה. אוכל

באיכות גבוהה מאוד ומחירים לכל כיס. תענוג !!

בערב הראשון, הלכנו לבר שכונתי... ברגע שנכנסנו, כולם עמדו ובירכו אותנו ביפנית. התחילו לברר

מה הסיפור שלנו ואנחנו התחלנו לברר מה הסיפור של העיר והאנשים בה. הדרך המהירה להבין מה

קורה סביבך.

שתינו כמה כוסות סאקה (היין המקומי) ובעודי מעט מבוסמת פניתי לזוג שמשמאלי ושאלתי אותם

מה נשמע? ומה הם הכי ממליצים לעשות בעיר?

הם היו נחמדים מאוד, ענו על כל השאלות והתחילו ללמד אותנו יפנית! תענוג של ערב שהסתיים

בהזמנה ספונטנית ללילה שלמחרת לסעודה במסעדה מקומית מומלצת. החלפנו מיילים (כי שם אין מי שמשתמש בWHATSAPP) וקבענו למחרת ב20:00. נפגשנו במקום שקבענו והלכנו יחד אל עבר המסעדה, אכלנו שתינו ונהננו. ניכר שהתכוננו היטב לערב, למדו כמה מלים בעברית והביאו לנו מתנות! אחת מהן הייתה, מתנה לתערוכה בינלאומית לבונסאי (עץ גמדי יפני). הודנו להם מאוד והמשכנו בדרכנו.

הלכנו לתערוכה הזו – שהייתה מטורפת ואני מאוד ממליצה!!

בהמשך הימים חרשנו את העיר (מומלץ בכל מקום-להכיר את המקום דרך הרגליים והעיניים).

גילינו פינות נסתרות וצפינו בגינות המסורתיות של קיוטו- בכל מקום השתקפויות. תחושה של רוגע

אפפה אותנו כל העת. פשוט נפלא. בעיקר ניסינו ללכת למקומות הלא מתוירים ולא הייתה לנו תכנית

מובנת מה שאיפשר זרימה מירבית ופתיחות להרפתקאות.

בהמשך הטיול ביפן, הגענו לעיירה בשם "מישימה" קצב החיים בה היה איטי והרגשנו שם אווירה

ביתית בכל רחוב. גם שם האוכל היה מדהים והאנשים שם היו חמודים מאוד, לא כלכך ידעו לדבר

אנגלית ובכל זאת התאמצו מאוד לנסות לתקשר איתנו. ממישימה ניתן לראות מרחוק את הר פוג'י

אליו נסענו אחרי יומיים שהייה בעיירה. הר פוג'י מקרוב הוא הר מרשים ומכיוון שהיינו בחורף הוא

היה מכוסה שלג מה שהוסיף לו עוד קסם. חוויה מומלצת מאוד !!

בכללי, הכי נוח בעיננו להתנייד ביפן עם הרכבות, מערכת תחבורה ענקית אך כשמתרגלים, אפשר

להעזר בה להגיע כמעט לכל מקום ובתדירות מאוד גדולה.

בהצלחה לכל המטיילים !!!

***

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מעומר?! יכולים ליצור איתה קשר ב:

Mail - Omerbavly@gmail.com

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.

זה היה בסרי-לנקה/ יואב דריבן

לפני שנה החלטתי שאני מגשים חלום. לא, לא לכתוב ספר, אלא ללמוד לגלוש.

שאלתי חבר שחזר מטיול ונהנה בטירוף והוא סיפר לי קבוצת גלישה של ישראלים אליה מגיעים ללא ניסיון ותוך שבועיים של לימודים וטיולים במזרח, בנוסף לאווירה צעירה וחגיגתית, לומדים לגלוש.

מבלי לחשוב יותר מדי ובהחלטה פזיזה קלאסית שלי סגרתי את הטיול הזה. וסרי לנקה, מהממת.

הים, נהדר. הגלישה, כיפית בטירוף. אבל לי? לי לא היה כיף. כי משום מה הרגשתי קצת כלוא בעצמי.

התחברתי עם אחת הבנות בקבוצה כי כזה אני, יותר קל לי להתחבר לנשים. אמרתי לה, שחף, קפרע על הפרצוף שלך, בא לי אוקללה סרי-לנקית, בואי נצא למסע קטן. ושחף, קפרע על הפרצוף שלה, הסכימה בחיוך גדול: "חצי דקה אני מביא את התיק, תזמין לנו טוקטוק". וטוקטוק הזמנתי.

לנהג קראו סוריי, כנראה שהנתון הזה לא השתנה מאז. כשעלינו על הטוקטוק הוא שאל במבטא סרי לנקי / הודי מצחיק

"Hello ser, where you wanta gaw?"

ואני עניתי לו שאני בדודה ושייקי אותנו לחנות של כלי נגינה.

עכשיו, אנחנו היינו על עיירת חוף. מימין, שורות על גבי שורות של עצי קוקוס, משמאל, ים חצי שקט שעל הגלים הקטנים נשברות קרני השמש הורודות. ביניהם, אנחנו נוסעים אל תוך השקיעה המהממת.

מולנו ראיתי מרווח יפהיפה מול השקיעה ומיד הבהלתי את סוריי, הנהג, שיעצור לנו.

ושם התמונה הזו צולמה. ותודה לסוריי שכיסה חלק מהעדשה עם האצבע שלו. תודה נוספת לטכנולוגיה שאפשרה לי לחתוך אותו החוצה.

שם נהנתי על אמת לראשונה בטיול. שם הבנתי כמה זה כיף לי. שם נדלקה לי הלהבה של "צא לטייל, אל תתכנן".

אגב, לאוקללה החשמלית שקניתי במחיר של עשר חבילות של פיתות בשופרסל, קראתי על שם הנהג החמוד שלנו.

***

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מיואב?! יכולים ליצור איתו קשר ב:

Instagram - https://instagram.com/dribbman?igshid=13wvdprx2au2y

Facebook - https://www.facebook.com/yoav.dribben

Mail - yoavdude11@gmail.com

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.

החומה הסינית - חלק א' / בר וייץ

"בואי מהר, תראי את השמיים" בזמן שאני מכינה לעצמי את הביס הבא, רצתי מהר החוצה. בהיתי ברקיע , שילוב צבעים עזים ועדינים. לואין נעלמה לי משדה הראייה, הצלחתי לראות רק שדות אחרים ירוקים. והנה היא, רצה לעבר השקיעה. נעלתי נעליים במהירות האפשרית והתקדמתי לעברה. וואו . השמיים. השמש מתקדמת מערבה ומשאירה מאחוריה ציור מרהיב שלא ימחק מזכרוני. ובשקט מופתי כששתינו מתבוננות בפלא מולנו, "אני אזכור את השקיעות כאן, אזכור אותן לנצח". לואין אמרה. כמעט בכל יום היינו צופות על שקיעות, לפעמים צהובות, לפעמים כתומות, לפעמים עמוסות עננים שקשה לראות. היתה אחת מסוג מיוחד, כזו שכנראה אזכור לעד, השמים היו ורודים, דבר שתמיד מזכיר חלום, משהו קסום ואופטימי. היינו יכולות להשאר גם שעה אולי שעתיים אך בלי ששמים לב, עננים שטים בשמים, גוונים מתחלפים ונעשים כהים וכהים. והשמש במסע משלה, ממשיכה לעבר היעד הבא.

לואין תמיד התרגשה מזריחות ושקיעות. תמיד היה - וואו. כזה אמיתי ותמים, כזה שלפעמים הותיר אותי מעט מופתעת. "בסין כמעט ולא רואים שקיעות, אולי בין הבניינים..אף פעם לא הקדשתי לזה זמן". היא עזבה את סין מולדתה לפני שנה, כבר שנה שהיא נמצאת באוסטרליה, מטיילת, עובדת, צוברת חוויות. כאלה שלא היו יכולות להיות בשום מקום אחר ובטח שלא בסין. היא החליטה לצאת למסע הזה, הותירה מאחוריה עבודה יציבה, משפחה אוהבת ואת כל המוכר והידוע. "חשבתי שאם לא אעשה את זה עכשיו, לעולם לא אצא למסע הזה. אני כבר בת 28, פחדתי שמאוחר יותר לא יהיה לי דיי אומץ" אבל הנה את פה, עשית את זה! "כן, חשבתי שבשנים הקרובות בטח אתחתן ויהיו לי ילדים ואז זה כבר יהיה מאוחר מדי. הרגשתי שאני לא בתנועה, לא משפרת או משתפרת, העבודה קבועה, משאירה אותי במקום, ללא שום תחושת התפתחות." הלמידה איננה נגמרת ונראה שלפעמים עלינו לשנות מקום, לשנות הרגלים, לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו כדי להביא לשינוי. הצורה שבה אנחנו מתבוננים על דבר יכולה להביא את הדבר להשתנות.

מעולם לא פגשתי אנשים מסין, ותמיד היתה לי איזשהי תמונה בראש לגבי הארץ הזו. דברנו לא מעט על הטיולים שלי ברחבי העולם ותמיד היה את ה- וואו שלה, האמיתי והתמים. "היית בכל כך הרבה מקומות" היא אמרה. כן, בשנתיים האחרונות החלטתי לטייל ולהיות ביעדים שמעניינים אותי. היו לה הרבה שאלות ותהיות, למה בחרתי לטייל ואיך אני עושה את זה, מה זה נתן לי, מה למדתי, איפה אני רואה את עצמי בעתיד. היא החליטה לכתוב את כל השאלות במחשב וכמעט בכל יום ישבתי וכתבתי. נזכרתי. נזכרתי בהמון רגעים מלא מעט טיולים דומים ושונים , ולכל קטע יש תמונות, כמו גלויות שנשלחו לתוך הראש שלי.

הייתי משתפת אותה, מרחיבה את הסיפור, מסבירה ככל שיכולתי או הרגשתי.

התרגשתי לעבד לכתיבה את כל מה שעבר עלי, אלה כנראה שיעורי הבית הטובים ביותר שקבלתי והציון כאן ממש לא חשוב, כי אין כזה. אחת השאלות הייתה, איך את רואה את העתיד שלי, אחרי שסיימנו לענות על הכל,לואין אמרה לי, "מעניין בעוד כמה שנים איך יראה בעינייך המאמר הזה שכתבנו".

עניתי שאני מקווה שאגשים את התוכנית שלי,

ואעקוב אחרי חלומותיי.

דרך השאלות של לואין ניתן ללמוד לא מעט עליה וגם על סין, מבלי להיות שם בכלל. השאלות והתשובות תורגמו מאנגלית לסינית ופורסמו בבלוג של לואין. כמה ימים אחרי הפרסום נודע לי שמעל 800 סינים קראו, חלק הגיבו ואפילו קבלתי מייל "ממעריץ סודי". חייבת לציין שהתרגשתי לא מעט.

והנה התרגום לעברית של השאלות שבחרתי....

ההמשך בחלק ב'....

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מבר?! יכולים ליצור איתה קשר ב:

Instagram - https://www.instagram.com/barweitz

Facebook - https://www.facebook.com/bar.weitz

Mail - weitzbar@gmail.com

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.