החומה הסינית - חלק א' / בר וייץ

"בואי מהר, תראי את השמיים" בזמן שאני מכינה לעצמי את הביס הבא, רצתי מהר החוצה. בהיתי ברקיע , שילוב צבעים עזים ועדינים. לואין נעלמה לי משדה הראייה, הצלחתי לראות רק שדות אחרים ירוקים. והנה היא, רצה לעבר השקיעה. נעלתי נעליים במהירות האפשרית והתקדמתי לעברה. וואו . השמיים. השמש מתקדמת מערבה ומשאירה מאחוריה ציור מרהיב שלא ימחק מזכרוני. ובשקט מופתי כששתינו מתבוננות בפלא מולנו, "אני אזכור את השקיעות כאן, אזכור אותן לנצח". לואין אמרה. כמעט בכל יום היינו צופות על שקיעות, לפעמים צהובות, לפעמים כתומות, לפעמים עמוסות עננים שקשה לראות. היתה אחת מסוג מיוחד, כזו שכנראה אזכור לעד, השמים היו ורודים, דבר שתמיד מזכיר חלום, משהו קסום ואופטימי. היינו יכולות להשאר גם שעה אולי שעתיים אך בלי ששמים לב, עננים שטים בשמים, גוונים מתחלפים ונעשים כהים וכהים. והשמש במסע משלה, ממשיכה לעבר היעד הבא.

לואין תמיד התרגשה מזריחות ושקיעות. תמיד היה - וואו. כזה אמיתי ותמים, כזה שלפעמים הותיר אותי מעט מופתעת. "בסין כמעט ולא רואים שקיעות, אולי בין הבניינים..אף פעם לא הקדשתי לזה זמן". היא עזבה את סין מולדתה לפני שנה, כבר שנה שהיא נמצאת באוסטרליה, מטיילת, עובדת, צוברת חוויות. כאלה שלא היו יכולות להיות בשום מקום אחר ובטח שלא בסין. היא החליטה לצאת למסע הזה, הותירה מאחוריה עבודה יציבה, משפחה אוהבת ואת כל המוכר והידוע. "חשבתי שאם לא אעשה את זה עכשיו, לעולם לא אצא למסע הזה. אני כבר בת 28, פחדתי שמאוחר יותר לא יהיה לי דיי אומץ" אבל הנה את פה, עשית את זה! "כן, חשבתי שבשנים הקרובות בטח אתחתן ויהיו לי ילדים ואז זה כבר יהיה מאוחר מדי. הרגשתי שאני לא בתנועה, לא משפרת או משתפרת, העבודה קבועה, משאירה אותי במקום, ללא שום תחושת התפתחות." הלמידה איננה נגמרת ונראה שלפעמים עלינו לשנות מקום, לשנות הרגלים, לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו כדי להביא לשינוי. הצורה שבה אנחנו מתבוננים על דבר יכולה להביא את הדבר להשתנות.

מעולם לא פגשתי אנשים מסין, ותמיד היתה לי איזשהי תמונה בראש לגבי הארץ הזו. דברנו לא מעט על הטיולים שלי ברחבי העולם ותמיד היה את ה- וואו שלה, האמיתי והתמים. "היית בכל כך הרבה מקומות" היא אמרה. כן, בשנתיים האחרונות החלטתי לטייל ולהיות ביעדים שמעניינים אותי. היו לה הרבה שאלות ותהיות, למה בחרתי לטייל ואיך אני עושה את זה, מה זה נתן לי, מה למדתי, איפה אני רואה את עצמי בעתיד. היא החליטה לכתוב את כל השאלות במחשב וכמעט בכל יום ישבתי וכתבתי. נזכרתי. נזכרתי בהמון רגעים מלא מעט טיולים דומים ושונים , ולכל קטע יש תמונות, כמו גלויות שנשלחו לתוך הראש שלי.

הייתי משתפת אותה, מרחיבה את הסיפור, מסבירה ככל שיכולתי או הרגשתי.

התרגשתי לעבד לכתיבה את כל מה שעבר עלי, אלה כנראה שיעורי הבית הטובים ביותר שקבלתי והציון כאן ממש לא חשוב, כי אין כזה. אחת השאלות הייתה, איך את רואה את העתיד שלי, אחרי שסיימנו לענות על הכל,לואין אמרה לי, "מעניין בעוד כמה שנים איך יראה בעינייך המאמר הזה שכתבנו".

עניתי שאני מקווה שאגשים את התוכנית שלי,

ואעקוב אחרי חלומותיי.

דרך השאלות של לואין ניתן ללמוד לא מעט עליה וגם על סין, מבלי להיות שם בכלל. השאלות והתשובות תורגמו מאנגלית לסינית ופורסמו בבלוג של לואין. כמה ימים אחרי הפרסום נודע לי שמעל 800 סינים קראו, חלק הגיבו ואפילו קבלתי מייל "ממעריץ סודי". חייבת לציין שהתרגשתי לא מעט.

והנה התרגום לעברית של השאלות שבחרתי....

ההמשך בחלק ב'....

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מבר?! יכולים ליצור איתה קשר ב:

Instagram - https://www.instagram.com/barweitz

Facebook - https://www.facebook.com/bar.weitz

Mail - weitzbar@gmail.com

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.