ברבוניות ויהלומים

ברבוניות ויהלומים

אודי וירון החליטו לקיים את אירוע ההשקה לספרם "ברבוניות ויהלומים" במלון "ענבל" בירושלים. כמו זוג מחותנים בחתונת צאצאיהם, עמדו שניהם בפתח אולם האירועים וקיבלו את קהל המוזמנים. באולם הוצב שולחן מוארך ועליו מגוון מאכלים מותאמים לכל חך. במרכז השולחן, על מגש עגול מסתובב, הונח טס גדול ועליו מסודרים שלושה מעגלים של דגי ברבוניות – "מולית אדומה" – כולם איכותיים, בגודל שווה, צלויים בתנור. במרכז מעגל הברבוניות הונחה ערמה של יהלומים, ובראשה גולת הכותרת – יהלום כחול גדול, מאוסף האבנים היקרות של ירון. המעגל הזה תואם בדיוק את סידור המעגל ששימש לתמונת עטיפתו של הספר, אלא שעתה אבני החן עשויות כולן מזכוכית, ואינן יהלומים אמתיים.

שני החברים, אודי וירון, בנו את חווילותיהם סמוכות זו לזו בהרצליה פיתוח. לאודי יש אוסף של מכוניות אׇוודי יוקרתיות במוסך בחווילתו, ולירון יש יאכטה פרטית במרינה בהרצליה. הם ומשפחותיהם יוצאים לא פעם לבלות יחד את חופשותיהם ביעדים בים התיכון, אליהם משיט "קפטן" ירון בעצמו את היאכטה שלו.

אולם, נקודת ההתחלה של חייהם הייתה שונה מאד, במיוחד זו של אודי.

אודי, אהוד בן לולו, היה בין הילדים הראשונים שנולדו בשנות החמישים לעולים ממרוקו, במעברת גבעת אולגה. מאז שהיה ילד קטן הוא אהב את הים, וכשגדל נעשה חובב של דיג תת-מימי. עד היום הוא מתרגש כשהוא מצליח לצוד דג לוקוס גדול, אך במיוחד הוא אוהב לצוד (ולאכול) ברבוניות. אודי הצטיין בלימודיו התיכוניים, ולאחר שירות צבאי ביחידת מודיעין מיוחדת, נרשם ללימודים בטכניון. כבעל תואר שני בהנדסת תוכנה, הוא הפך לאיש היי-טק מצליח ביותר, ואת חברת ההזנק הראשונה שלו מכר בסכום בן ששה אפסים - בדולרים.

כשהחל אודי ללמוד בבית הספר התיכון בחדרה, הכיר את ירון. הם נעשו חברים בלב ובנפש, חברות שהביאה אותם לטקס הנוכחי. ירון צורף (גולדשמיט), גם הוא בנם של "עולים חדשים", יהלומנים מאנטוורפן, שעלו מבלגיה בראשית שנות החמישים. הם הצליחו להביא עמם את כל כספם, ועם בואם ארצה רכשו בית צמוד קרקע בחדרה, לא רחוק מ"משק הפועלות" ההיסטורי. ירון, שהצטיין אף הוא בלימודיו, לא למד מתימטיקה באוניברסיטת חיפה, אלא למד מנהל עסקים, והשתלב בעסק המשפחתי. באחד ממכרות היהלומים שבבעלות המשפחה בקונגו, התגלה יהלום כחול, במשקל של כ-18 קראט. היהלום הצטרף למספר מצומצם של יהלומים נדירים כמותו בעולם, שחלקם בעלי שמות כמו: "יהלום התקווה", "דמעות המלכה", "הירח הכחול של ג'וזפין", "האופנהיימר הכחול", ועוד. לאחר ליטושו, שווי היהלום של ירון מגיע למיליוני דולרים. ירון החליט לקרוא לו על שמו – "יהלום ירון" – ולהשאירו בבעלותו.

ירון ואודי חולקים הרבה תחומי עניין משותפים, המחזקים ומתחזקים את חברותם. אחד מתחביביהם המשותפים הוא כתיבת סיפורים. שניהם כתבו לא מעט סיפורים המושפעים מחייהם, אהבותיהם ותחומי פעילותם. את הסיפורים כתבו ל"מגירות" המחשב, ושיתפו אותם רק עם הקרובים להם ביותר. המקורבים שקראו את הסיפורים, עודדו אותם כל העת לפרסם אותם ברבים, ולבסוף הם ניאותו והחליטו על הוצאת ספר סיפורים אחד, משותף לשניהם.

להכנת אירוע ההשקה שכרו אודי וירון חברה ליחסי ציבור, שאודי היה לקוח ותיק שלה. אשת הקשר עם צמד המחברים הייתה צעירה יפהפייה, שחרחורת כבת ארבעים, בשם ציפי. היא זאת ששכרה את האולמות לאירוע, דאגה לנושא הכיבוד, לסידור השולחן וכן דאגה למקרן ולמערכת ההגברה, לשימוש המחברים בהצגת ספרם ובקריאת סיפוריהם. בתקופת ההכנות, היא הייתה מתראה הרבה עם ירון, כשסייעה לו להכין את העתק הזכוכית הכחול ליהלום שלו.

בערב שלפני האירוע, הניח ירון את העתק הזכוכית של היהלום על השידה שליד המיטה והלך לישון לבדו. ילדיו הבוגרים כבר עזבו את הבית, וגם אשתו עזבה לעולם שכולו טוב לפני כשלוש שנים. החתול הפרסי שלו התכרבל במקומו בפינת החדר, כהרגלו, והלך גם הוא לישון – לפחות כך חשב ירון. כשקם ירון בבקר, הופתע לגלות ש"היהלום" הכחול נעלם. הוא ידע שלא ייתכן שאבן הזכוכית נגנבה. הבית מאובטח היטב מפני פריצות.

אם כן, מה קרה?

ירון החל לחפש ולבסוף מצא את הזכוכית הכחולה על הרצפה מתחת למיטה. החתול, במקום ללכת לישון, שיחק בכדור הזכוכית משחק חתול בעכבר.

לפני האירוע, נפגש ירון עם ציפי והפקיד בידיה את יהלום הזכוכית הכחול, על מנת להציבו במרכז הערמת מעל יתר יהלומי הזכוכית. הוא גם חלק עמה את סיפור היעלמותו של "היהלום", ושניהם צחקו כשדמיינו מה היה קורה אילו החתול היה בולע אותו.

בתום הטקס והארוחה, הזמין ירון את ציפי לצאת למחרת בערב לסרט בסינמטק. ציפי נענתה ברצון – ירון גם נאה וגם עשיר, למה לסרב? כעבור כשנה נישאו השניים בחתונה מפוארת, אליה הגיעו קרובים, חברים ועמיתים, מן הארץ ומן העולם. אודי התכבד בהחזקת אחד מעמודי החופה. באירוע חשוב זה, ציפי הייתה שותפה פעילה בתכנון הטקס, אך הפעם לא הייתה האחראית לביצוע.