לוויית הניזאם של היידרבאד והפגנות המחאה

לוויית הניזאם של היידרבאד

(הקטע מצוטט מתוך ספרי "אל מקורות הגנגס")

ההפגנות ההמוניות בסמוך למשכן הכנסת בירושלים במחאה על החקיקה שנקראת "הפיכה חוקתית", הזכירה לי את הלווייתו של הניזאם, שהיה השליט הכל-יכול של היידרבאד, אך איבד את כס השלטון לאחר עזיבת הבריטים, כשהצטרף למדינת הודו העצמאית.

הגעתי להיידרבאד ב-24.2.1967 לפנות ערב. שכרתי חדר במלון זול והתמקמתי לשנת הלילה מבלי לדעת כלל מה מצפה לי למחרת.

בארוחת הבוקר שמעתי שהניזאם נפטר, שהלווייתו עומדת להתקיים בשעות הבוקר ושכמעט כל התנועה בעיר תיעצר עד לאחר הלוויה. החלטתי שחבל להחמיץ אירוע כזה וזרמתי עם האנשים שהלכו כולם בכיוון אחד — "צ'ארְ מינאר", המסגד הגדול. כשהתקרבתי למסגד וראיתי את ארבעת מגדליו, החל הקהל לסגור עליי וחשתי מחנק. המוני מוסלמים נדחפו ודחפו כשכולם רוצים להגיע כמה שיותר קרוב לארון הניזאם, מנהיגם האהוב. אינני אוהב המונים וסולד מדחיפות וגם חששתי שאני עלול להידרס מתחת רגלי ההמון. על כן פילסתי לי דרך חזרה אל המלון והייתה לי הרגשה שאני היחיד שהולך נגד הזרם. כשהגעתי למלון התברר לי שמסע הלוויה עומד לעבור ממש מתחת למרפסת חדרי. הוצאתי למרפסת את הכיסא היחיד שהיה בחדר, וצפיתי בנחת,ללא צעקות ודחיפות, במסע הלוויה המתקרב. בראש צעדו חיילים ואחריהם נסעו באטיות רבה שני ג'יפים צבאיים. אחריהם נסעה עגלה (פלטפורמה) שטוחה שעליה הונח הארון. משני צדי הרחוב עמדו אנשים שציפו למעבר תהלוכת הלוויה, כאשר שוטרים יצרו שרשרת אנושית, שמנעה מן ההמון לפרוץ ולחסום את הדרך.

כל עוד הארון היה בדרכו אלינו, נשמר הסדר והקהל נראה כמו הצופים במצעד יום העצמאות אצלנו. דימוי המצעד נשאר רק עד לרגע מעבר הארון. ברגע שחלף על פניהם, פרצו ההמונים לכביש, נדחקים ומנסים לגעת בו. קיוויתי שאיש מהם לא שילם בחייו על הניסיונות האלה. מן המרפסת נראה הרחוב כמו נחל של ראשים זורמים והחיילים שצעדו מאחורי הארון נבלעו והתמזגו בתוכו. למצעד לא נשאר כל זכר.

מעולם לא ביטאתי את דעותיי הפוליטיות בפומבי. בהפגנות השתתפתי פעם אחת בלבד, כשהחרדים חסמו את רחוב בר-אילן לתנועה בשבתות. עתה אני מזדהה עם עשרות אלפי המפגינים המנסים לבלום את התהליך הפוליטי המתחולל לנגד עינינו. בצעירותי, כשלמדתי לתואר ראשון ב"מדע המדינה", המרצים הדגישו את העקרונות של הפרדת הרשויות ושמירה על איזונים ובלמים, כחיוניים לקיום דמוקרטיה חוקתית. לא העליתי אי פעם בדעתי שאני עתיד לחזות בתהליך דורסני, שהיה מוכר מן ההיסטוריה האירופית, של ניצול הרוב הפרלמנטרי על מנת להשתלט באופן על כל מוקדי הכוח במדינה, ולהפוך אותה מדמוקרטיה למשטר טוטליטרי. עתה משחזרו לשלטון, המתקפות המילוליות חסרות הרסן על המערכת המשפטית מצד חברי האופוזיציה, מתורגמות להצעות חוק המבטלות למעשה את כוחה של מערכת המשפט להגן על האזרח. החוקים המוצעים מסרסים את מערכת המשפט ומבטלים את כוחו של בית המשפט העליון לעמוד כנגד הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, שהפכו להיות גוף אחד, המבטא את עריצות הרוב. בהעדר רשות שופטת מתפקדת ואפקטיבית, נשקפת סכנה לקיום ערכי החרות והשוויון, שהם בסיסה של כל דמוקרטיה. יש להמשיך להיאבק בכל האמצעים החוקיים לעצירת התהליך הדורסני הנוכחי.

בנוסף, ההשתלטות העוינת על כל מוקדי השלטון מפלגת את העם ומסכנת את האחדות שהייתה כה אופיינית לחיינו בארץ. אני מייחל בכל לבי שהקרעים בחברה יתאחו ושנשוב להרגיש את אחדותנו כעם.

לוויית הניזאם של היידרבאד