רגעים קטנים של אושר בדרך ואיך שומרים על התחושה הזו בשגרה? / אבישג הר ציון

טיולים עושים לי טוב בלב, מנקים ומאפסים לי את הראש ועושים תחושה נעימה בבטן (ולא רק בגלל האוכל הטעים והטעמים הזרים לי).

זה לא קורה בגלל החופש (למרות שאיילנד גויאבה מעניק תחושה של שלוות סיני). הרי יש טיולים שאתה לא באמת נח בהם, אלא בגלל השקט, יש אורך רוח מסוים שאתה מפתח. אולי אנחנו חווים הרבה פחות מתח, למרות שאנחנו בהחלט מחוץ לאזור הנוחות שלנו.

יש אוסף של רגעים קטנים מהטיולים שלי שאני זוכרת את החיוך שהיה לי על הפנים ואת התחושה הטובה שמילאה אותי.

ארוחת בוקר בקובה עם מיץ טבעי שנסחט דקה קודם ומלא אבוקדו. בלי שום דבר מיוחד על פניו. זה לא בראנץ' באחת המסעדות התל אביביות שאני אוהבת או ביצים עלומות. אין בצלחת חידוש קולינרי, אבל זה פשוט וטעים. 

אני שונאת חורף. אני מהאנשים האלה שסובלים מדכאון חורף. תסמונת מוכרת. אני אוהבת שמש, אור יום, בגדים קלים, פירות של קיץ. אני יודעת שהחום הישראלי מתיש ודביק, אבל הטיולים בהם הצלחתי "לעקוץ" את רוב החורף הישראלי או להיות בבריכה או בים ביום הולדת שלי בחודש הכי חורפי בשנה, מתווספים לרגעי האושר הקטנים שלי (אפילו לא כל כך קטנים). אני זוכרת את עצמי אוכלת אבטיח ברחוב בברזיל באמצע ינואר ומתלהבת כמו ילדה שאוכלת אבטיח בפעם הראשונה.  

בטיול אחר, נסעתי באוטובוס צפוף וחם בסרי לנקה במשך כמה שעות לבד, אחרי שלא נתקלתי במי שהייתי אמורה ליסוע איתו. בעצירה בדרך, קניתי אננס שלם שנחתך רק עבורי ונכנס לשקית סנדביץ' "פושטית". אכלתי לבד (והיי! לא מתתי לבד) עם חיוך ענק על הפנים. לאננס יש טעם של חופש כי הוא מתוק מתוק וזול וגם עצי הדקל שראיתי מהחלון הפכו את הדרך ליפה יותר, אבל אני בטוחה שזה לא רק זה. אני רוצה להרגיש ככה גם בשגרה שלי.

באחד מהטיולים, טילתי עם מטייל ותיק שהכיר לי את הביטוי "מצידי". בכל פעם שמשהו השתבש או מישהו דיבר אלינו בצורה לא נעימה, הוא שלף "מצידי..." והעביר את זה הלאה.

העביר דף בספר. אני משתדלת לאמץ דברים חדשים וטובים שאני פוגשת ביום יום שלי. אני מודה שניסיתי לאמץ את ה"מצידי" הזה ליום יום שלי ולא הצלחתי. הוא לא שרד. אני רוצה שכעס והתנהגות לא נעימה של אחרים פשוט תעבור לידי ולא תחדור אלי. 

אני שואפת לשמר כמה שיותר את תחושת האושר החמקמקה ולקחת דברים שקורים ביום יום שלי יותר בקלות. כל טיול אני חוזרת עם רוגע פנימי שנשבר אחרי פרק זמן מסוים, קצר או ארוך יותר. אני רוצה להרגיש יותר את התחושת שקט פנימי שהביא לי הריח של הדאל והבטטות בקארי וחלב קוקוס (ישר מהקוקוס) של אשתו של רוי בRoy's villa בסיגריה בסרי לנקה. 

אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, זו מהטיולים. 

איך אתם שומרים על השקט שלכם? 

שתפו אותי...

***

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מאבישג?! יכולים ליצור איתה קשר ב:

Facebook - https://www.facebook.com/avishag.tzion

Mail - avishagharzion@gmail.com

Instagram - https://www.instagram.com/avishag_har_zion/

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.