מצפה רמון –אילת: שלושה ימים של נחלים, שבילים, קפה והתצפיות היפות בארץ אחד הדברים שתמיד היה ברשימת הטיולים שלי הוא לחקור את הנוף של הרי אילת והסביבה דרך השטח; נחל עתק, קניון שחורת, נחל שני ותצפית הר ברך הם רק כמה מהשיאים שהיו מתוכננים לטיול הזה. בחלק מהמקומות ביקרתי בעבר וחקרתי אותם ברגליים, ועם כמה שזה כיף לטייל ברגל, הדבר מגביל את כמות האתרים והקילומטרים שניתן לחצות ביום בודד ואכן הטיול שתוכנן היה עשיר במקומות רבים ויפים במיוחד.
אני חן, אתם יכולים לקרוא לי צ'אנקי או צ'אנקי פאנקי או איך שבא לכם. בחרתי באופנוע שטח בתור הדרך שלי לטייל, לחוות ולחקור את שבילי הארץ ובהמשך גם את שבילי העולם כי בעיני זה מסמל את החופש האולטימטיבי- היכולת לחרוש קילומטרים רבים ביום, להיכנס לכל תוואי שטח ולהיות עצמאית באופן שבו אני מטיילת, איפה אני רוצה לעצור ומתי אני רוצה להמשיך, ללא תלות בשום דבר. קראתי לאופנוע שלי חיים- כי הוא החיים שלי. בכתבה הקודמת סיפרתי לכם על הטיול סביב מצפה רמון שנגמר בנחל נקרות וממנו התכוונתי להמשיך דרומה את שלושת הימים הבאים.
יום א: יהל לשחרות קמתי לבוקר קר מאוד בחאן "ספינת המדבר"- חאן נוח, חביב ולא יקר בבעלות משפחה בדואית, מקום מושלם להניח בו ראש לפני יציאה למסלולים הרבים שבאזור. למזלי החאן היה ריק כשהגעתי אליו בספונטניות בשבת בערב וקיבלתי חדר ממוזג במחיר של מזרן באוהל; העמסתי את חיים (האופנוע) בתנאים מפנקים ויצאתי לדרך כשאני רעננה במיוחד.
קבעתי עם רוכב נוסף בתחנת דלק בירוחם ומשם יצאנו ברכיבת כביש דרך מעלה עקרבים המפותל והיפהפה, ששימש בעבר עורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת עד סלילת כביש 40 (מעלה העצמאות).למרבה הצער הכביש סגור משנת 67' מטעמי בטיחות, זאת מכיוון שאף גוף לא לקח אחריות על תחזוקתו. אנחנו עוצרים להפסקת קפה באנדרטה.
פגשנו את שאר החברים למסע בתחנת הדלק בצוקים ולאחר תדלוק של קפה, מאפה ודלק יצאנו לדרך
בסביבות 11:30, שעה יחסית מאוחרת. מסלול היום הראשון תוכנן להתחיל ליד קיבוץ יהל ולהסתיים בחאן שחרות. יצאנו כשיירה לכיוון יהל והתחברנו אל המסלול הכחול שעובר על תוואי נחל יעלון, לא לפני שתיקנו נזילת שמן באחד הבולמים הקדמיים שלי שפרץ לפתע, בעזרת מפית שמצאנו בדרך ושטר של 20 (אל תשאלו). הנזילה תוקנה במהירות שיא ויצאנו ברכיבה אל הנחל. נחל יעלון יפהפה בצורה שקשה להכיל. הרכיבה בנחל כיפית וזורמת, חצץ הנחלים הידוע גם בכינויו "דשדש" אינו מאיים ועביר ברכיבה יחסית קלה. מזג האוויר מושלם ואנחנו חוצים מגוון עצי שיטה ושדה של בולבוסים. הבולבוסים הם תופעה מעניינת, סלעים עגולים ומשונים שנוצרו לפני מיליוני שנים, זוכרים שסיפרתי לכם על ים תטיס, הים הקדמוני שהציף את האזור לפני מיליוני שנים? שרידי היצורים הימיים שחיו כאן בעבר מצויים במרכז הבולבוס, כאשר סביבם התקשה בצורה מעגלית מינרל הקלציט עד ליצירת הסלע העגול.
עצירת קפה וממשיכים; הטיול מתנהל בקצב איטי ורגוע, מה שמאפשר לקחת את הזמן וליהנות מהנופים ומהאנשים. אני מודה שלפעמים קשה לי עם קצב איטי; אני תזזיתית וקשה לי לשבת במקום אחד יותר מדי זמן. אחד הדברים שאני לומדת בטיולים האלה הוא שחשוב לדעת גם להאט לפעמים, להתאים את הקצב לשאר הקבוצה, לחיות את הרגע כפי שהוא ולהיות בתשומת לב לסביבה וליהנות מכל מה שמתרחש סביבי. חשוב גם לשמור על האנרגיות ולא לגמור את המצבר הפנימי עד תום כל יום מחדש, כמו שאני נוטה לעשות. השעות חולפות ואנחנו ממשיכים אל תצפית הר עיט בראש מעלה גרופית, תצפית מרהיבה ביופייה על יישובי הערבה והרי אדום.
בדרך לחאן שחרות אנחנו דוהרים בשבילים וחוצים כמה נקודות שאתגרו את האופנועים הגדולים מביננו. עצרנו לשחק בחולות כסוי ורגע לפני ההגעה לחאן שחרות, טרם שקיעת השמש, קפצנו להגיד שלום לגב עישרון, אחד המקומות הנידחים והיפים ביותר שיצא לי להיות בהם. את האופנועים השארנו במרחק הליכה של 5 דקות מהגב והלכנו פנימה ברגל ליהנות מהפסקת קפה ושקט אינסופי על כוכב לכת אחר, מרוחק מכל נוף או ציוויליזציה מוכרת.
הגענו בשאון ובסערה רכובים על האופנועים הגדולים שלנו אל חאן שחרות, מפרים בחוצפה את השקט המדברי. בחאן חיכו לנו מקלחות חמות, אוהל גדול משותף עם מזרנים וסט צילומים לסרט "מקס הזועם במדבר" שבמקרה צילם שם באותו היום שהגענו. צוות ההפקה הציעו לנו הצעה שלא יכולנו לסרב לה- בר פתוח בתמורה להשתתפותנו בסצנה עם האופנועים למחרת בבוקר, כמובן שהסכמנו בלי לחשוב פעמיים. בין המדורות למוזיקה, לכוכבים, להפקה, לארוחת הערב ולאלכוהול שזרם אני נודדת לי משיחה לשיחה והדברים מתחברים כמו שהם מתפרקים ולהיפך. הטיול הזה גורם לי להבין יותר ויותר מה בדיוק אני רוצה לעשות, אני מבינה שסגנון החיים עבורי הוא כזה, או משהו דומה לזה, והדבר היחיד שנשאר לעשות הוא להבין איך בדיוק עושים את זה.
יום ב: שחרות לאליפז קמנו בבוקר לקיים את הבטחתנו, לא לפני ארוחת בוקר מפנקת במיוחד שהזמנו מאחת המשפחות משחרות, שהגיעה עד אלינו ופרסה לנו כל מה שצריך כדי להתחיל את היום (דעו שזו אופציה שקיימת). אין ספק שזה אחד הטיולים היותר מפנקים שהייתי בהם.
סיימנו את הצילומים והמשכנו במסלול לכיוון מעלה מלחן. נסיעה בשבילים המהירים מזרימה לי את האדרנלין בדם ומשאירה אותי עירנית. אני טסה על חיים האופנוע כשלפתע נגמר השביל ואנחנו מגיעים לראש צוק שמתחתיו שביל הולכי רגל המתפתל אל תוך הבקעה, ומולנו נגלית התצפית המשקיפה על בקעת תמנע והרי אדום, על כל צבעיהם השונים. כמות התצפיות המרהיבות בטיול הזה עלתה על כל הציפיות; בכל פעם שחשבתי שהנה, על זה כבר לא ניתן יהיה להתעלות, באה תצפית נוספת שמרסקת אותי אל מול הנוף האדיר ומזכירה לי כמה אני יצור קטן וחסר משמעות אל מול הטבע האימתני והנשגב.
המשך המסלול עובר בנחל מתק, נחל עתק, הקרקע נצבעת בכל צבעי הקשת ואנחנו מטיילים בין סלעי אבן חול מפוסלים, קוורצים מנצנצים, אדמה סגולה וכחולה וירוקה והכל פשוט מטריף במובן החיובי ביותר של המילה. אנחנו עולים לתצפית מהר ברך שם אני חווה את שיא הטיול; אין ספק שזו אחת התצפיות היפות ביותר בארץ ולפעמים אין מילים לתאר, אין רגש כדי להכיל.
שתדעו שגם התמונות לא מעבירות את היופי כפי שהוא מתבטא במלוא עוצמתו כשנמצאים שם, כשהכל מתנקז אל רגע אחד שאין בו שום מחשבה פרט להוויה והקיום הרגעי, ובו זמנית הנצחי, של האדם אל מול הטבע. לאחר יום מלא בשיאים רגשיים ופיזיים ופנצ'ר אחד שעיכב אותנו כשעה וחצי במסלול המתוכנן, אנחנו מגיעים לבאר אורה לקראת ערב, שם אנחנו טסים עוד קצת בשבילים ומחליטים לעלות על הכביש כשנהיה כבר ממש חשוך. אנחנו מגיעים לאליפז, שם התמקמנו ללילה נוסף במאהל משותף עם מזרנים, מקלחת חמה, ארוחת ערב ובירות; כל מה שצריך כדי לסיים יום בצורה מוצלחת. עייפים ומסופקים אנחנו מתרסקים למזרנים אל תחילתו של יום רכיבה נוסף ואחרון.
יום ג: אליפז אל צומת שיזפון הקצנו אל יום הטיול האחרון, העייפות הורגשה וחלק מחברינו החליטו לנטוש בטרם עת. לאחר קפה וארוחת הבוקר המפנקת (כמו שכבר הבנתם הארוחות הן מרכז הטיול פה) יצאנו בהרכב מצומצם ובדהרה עלינו על ציר הנפט לכיוון שמורת הרי אילת. אנחנו נכנסים לשמורה ומתחברים לציר של נחל שלמה ונחל רחבעם ומולנו נפרסים ההרים בכל הצבעים: אדום, שחור, צהוב, לבן.
למרות שהתחלנו את היום לא מזמן אנחנו נכנעים ליופי ועוצרים להפסקת קפה תחת עץ שיטה. קפה בשטח היא מהות האדוונצ'ר, כבר אמרנו? בהמשך אנחנו חוצים את בקעת סיירים ומתחברים לכביש 12 הצמוד לגבול, ומטפסים צפונה דרך השטח. הנוף משתנה ללא הרף והמסקנה היא שאחת הדרכים הכיפיות ביותר לטייל היא בתוך השבילים המשובשים, המעלות והמורדות, להגיע לכל המקומות שאפשר להגיע אליהם רק עם האופנוע ועוד לחזור לאוהל לפני השקיעה.
מעט אחרי השעה 12 בצהריים אנחנו מרגישים עייפים אך מרוצים ומחליטים שהגיע הזמן לחזור הביתה. הטיול הזה עשה לי המון דברים ובעיקר טוב לנפש. המדבר הוא סוג של ישות חיה והיא מתחברת לרבדים היותר עמוקים של הנשמה. לא סתם מאז ומתמיד אנשים היו יורדים להתבודד במדבר, לחפש את עצמם, להירגע, לעשות מדיטציה ולבנות מנזרים. יש כאן משהו אחר ואני מבינה אותו יותר ויותר ככל שאני מטיילת. בכל מקרה, אני וחיים כבר רוכבים חמישה ימים ברצף ויש עוד יומיים לפנינו לפני שנחזור הביתה לכמה ימי מנוחה. בינתיים אנחנו יוצאים לרכיבת כביש של כשעה וחצי מצומת שיזפון אל הבדואים בספינת המדבר, שם נעשה עצירה ומנוחה לפני החלק הבא של הטיול: יומיים בבקעת הירדן ופאתי השומרון, עליהם אספר בפרק הבא.
***
רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מחן?! יכולים ליצור איתה קשר ב:
Mail - chenkipanki@gmail.com
Instagram - http://instagram.com/chenkipanki
Blog - http://www.chenkipanki.com/
רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.
נהדר