ליד מכבים, שתי דקות נסיעה מהבית שלי (או עשר דקות ברגל כשאני לא עצלנית), יש מצפה. את הנסיעה אליו מלווה מימין גדר חשמלית גבוהה שמעוררת בי תמיד תחושת אי נוחות, ולא ברור אם עוברים את הקו הירוק כדי להגיע אליו.
כשיוצאים מהאוטו ועוברים את המצפה הבנוי, מגיעים לדרך אפר עם אבנים קטנות שתמיד נכנסות בנעליים, והיא מובילה למעין חורשה עם כמה נקודות תצפית מבודדות. באחת מהן יש שני ספסלים, שניהם מול הנוף, אבל כל אחד שבוחרים לשבת בו מראה תמונה מעט שונה.
במרכז הפינה יש מדורה שמעולם לא ראיתי דולקת, מצידה הימני עומדים בצפיפות חמישה עצי ברוש, ומצידה השמאלי אחד נוסף. הם מתחברים זה לזה כך שנוצרת מעין מסגרת, שהופכת את הנוף לציורי הרבה יותר ממה שהוא באמת.
בדרך כלל אני מתיישבת על הספסל השמאלי - לא על זה שמישיר מבט לכפר בית סירה, שקולות המואזין בוקעים מאחד המסגדים שבתוכו, אלא על זה שבאופק שלו נפרשים שדות חקלאיים, ובהמשך הרים שכמעט ואין עליהם בתים, ושמי שמגיע אליהם בטח מרגיש שעליו לישול נעליו מעל רגליו, כשם שיש קדושה במקום עליו הוא עומד.
דווקא כשמפנים את המבט לצד ההפוך מהתצפית, בייחוד בשעת הדמדומים, נגלה טבע יפהפה שנצבע בגווני זהב, ושקיעה שלא מביישת את חווית הצפייה בה בים. ביום טוב אפשר לראות גם שועל משוטט ללא הפרעה.
משהו בסתירה שנוצרת מהשילוב של תחושות המורכבות שמעלה התצפית, והשלווה המיידית שמשרה הטבע, יוצר קרקע פורייה ליצירה, ומעורר בי תמיד השראה.
זו הסיבה שאני מגיעה לשם בנקודות מפתח בחיים שלי, כשאני מרגישה מבולבלת במיוחד וצריכה לקבל נקודת מבט נוספת שבתקווה תוביל לצלילות כזו שרק שהייה בטבע יכולה לתת.
אז נכון, לא בכל מקום תוכלו למצוא תפאורה כזו כלכך קרוב לבית, אבל לפעמים, שיטוט קצר יגלה לכם פינת חמד שלא הכרתם, ויראה שלא תמיד צריך להרחיק לכת כדי להתקרב אל הלב.
***
רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מעמית?! יכולים ליצור איתה קשר ב:
Web & blog - https://amitmel.wixsite.com/amiteat
Facbook page - https://www.facebook.com/AmitEat
Mail - Amitmel1998@gmail.com
רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.
コメント