על הקסם שמצאתי בעיר החיים והמוות/ שי כהן

שמונה בערב, ירדתי מהמונית ברובע המוסלמי של העיר, וברצינות, לא הבנתי לאן פאקינג הגעתי.

כל דבר סביבי הרגיש לי רועש, צפוף, מפחיד ומסוכן. עיניים נועצות, אנשים ששואלים מי אני ולמה הגעתי לכאן, אפשר להגיד שהייתה לי קבלת פנים דיי עוינת. כל חששות המטיילים עלו בי בבת אחת.

אני מנסה לנווט לגסטהאוס שלי בעזרת גוגל מאפס-אבל אפילו היא לא מצליחה להבין איך אפשר לנווט בסמטאות הצפופות של העיר ההזויה שהגעתי אליה. בכל סמטה שאני מנסה לעבור בה יש הודים מוסלמים שלא נותנים לי לעבור או כלבים פצועים וגוססים שמסמנים לי בעקיפין שיש צרות בסמטה שאני עומד לעבור בה, הרגיש לי כאילו אני הולך לישון את הלילה בחוץ עם ההומלסים הרבים אשר פוקדים את העיר.

אחרי כחצי שעה (היה נדמה לי כאילו עברו כמה שעות טובות) נזכרתי בפלא הזה שנקרא שיחת טלפון, וביקשתי מבעל הגסטהאוס לשלוח מישהו שיאסוף אותי מנקודת המוצא שלי.

למזלי, תוך דקות ספורות הגיע מייקל, מכר של בעל הגסטהאוס. לא הבנתי איך הוא יכול לנווט בסמטאות הצפופות האלו, הכול נראה כל כך דומה ובקלות אפשר ללכת לאיבוד. הגענו לגסטהאוס בשלום, עליתי לגג ונשמתי לרווחה. חתיכת קבלת פנים נתת לי, ורנאסי.

ורנאסי היא הודו במיטבה, יש שאומרים שהיא המכה של המוסלמים, וירושלים של הנוצרים והיהודים. ורנאסי תמיד חייה, 24/7. היא מלאה בטקסים, טבילות בגנגס הקדוש (והמזוהם), שוק שפתוח עד השעות הקטנות של הלילה המכיל בתוכו הומלסים מכל הגילאים המחפשים פת לחם, וכלבים משוטטים המחפשים אחרי הקורבן הבא. ורנאסי מפעילה את כל החושים, וגורמת לך לרצות עוד. אתה לא יודע בדיוק מה, אבל אתה יודע שאתה רוצה עוד מהקסם השובה של העיר המוזרה הזו.

אם אתם רוצים לחוות את הודו בהארדקור-בבקשה, ורנאסי מחכה לכם עם שטיח שאולי כבר איבד את הצבע האדום מרוב הכתמים המלוכלכים שיש עליו, אבל זה בדיוק היופי בעיר-הכתמים הללו יוצרים את הרבגוניות המיוחדת שיש לעיר להציע לכל מבקר. אבל רגע, זו גם לא עיר המוות?

אכן כן, החיים נוגעים גם במתים, תרתי משמע. התפלאתי לשמוע שכמעט ואין מנוחה לאנשי הדת בעיר שעיסוקם הכמעט אבסולוטי הוא טקס שריפת הגופות, שמתבצע יום ולילה, 365 ימים בשנה.

שאלתי את עצמי-איך מסתכלים על המוות? האם ביראת כבוד, בפחד או בסקרנות? או שאולי מביטים בו כמו שהמקומיים מסתכלים? ובכן, טקס שריפת הגופות זו אחת החוויות הכי חשובות שהיו לי במסע שלי בעיר. אתה לא מסתכל על בן אדם שנשרף כתוצאה מטרגדיה, אלא אתה מסתכל על בן אדם שכל החיים ידע שבסוף חייו גופתו תעלה אדים, תתפוגג, ושאריותיה יושלכו לגנגס הקדוש. התיאור אולי נשמע הזוי ולא מקובל, אבל יש בכזה דבר קסום, וזה לראות אנשים שדואגים לבצע את הטקס הזה כראוי יומם ולילה בשביל להגשים את יעדם הראשי של המתים-לצאת ממעגל גלגול הנשמות שהם מאמינים בו, ולהגיע לנירוונה* המיוחלת.

וזה לא הכל, מסתבר שורנאסי הייתה פעם המוקד הכי חם בשביל החומוס. ואת זה הבנתי מבחור שהציג את עצמו כ"ניסים", שסיפר לי ולעוד חבר על הישראלים שהיו מגיעים לעיר כחלק מהמסע בטיול הגדול, ובמיוחד כדי לקנות בגדים ומצעים ממשי. ראינו בכל מיני סמטאות כיתובים בעברית כמו "מפעל המשי הגדול ביותר בורנאסי", ואת האמת, זה היה לי עצוב ושמח בו זמנית.

עצוב היה לראות שזה לא המוקד הכי חם כמו פעם, ושמח לראות שכיום רק החזקים והאמיצים פוקדים את ורנאסי. אני חושב שהיא מתאימה לכולם וכל אחד יכול למצוא פה את הצד שהוא יותר מתחבר אליו, אבל לא לכולם יש את החוסן הנפשי כדי לנסות לחוות את העיר. ממש כמו השיר של אביב גדג' "לא מקום לחלשים".

באחד הערבים שלי בגסטהאוס, נזכרתי בחלום שחיזק את הקשר הסנטימנטלי והמיוחד שיש לי עם העיר. את החלום חלמתי בזמן הצבא, כשנתיים לפני שהגעתי לורנאסי, בחלום הייתי בטיילת ארוכה בעיר שנראית מאוד ישנה, צבועה בצהוב וחום דהוי, אני זוכר שהיה מאוד חם. תאמינו או לא, בחלום הייתי בורנאסי. החלום תיאר בדיוק את הנועזות והצבע של העיר. בכנות, לא ידעתי איך לאכול את עצמי, הרי מה הסיכוי שאחלום בצבא על עיר שלא ידעתי על קיומה בזמנו?

שעת בין הערביים האחרונה שלי בעיר, מצאתי את עצמי לבד על גג אשר משקיף על כל העיר בנוף פנורמי מדהים. המואזין מתפלל ברקע, להקות של קופים נעים לעבר יעד לא ברור וילדים מעיפים עפיפונים לעבר שמיים אדומים אשר לאט לאט מתחילים להחשיך. הרגשתי בן בית אמיתי, וחשבתי על החוויה העוצמתית שעברתי בשבוע שחייתי בורנאסי.

אפשר להגדיר את העיר כקשוחה, נועזת, ענייה, רוחנית, מלהיבה, צפופה, מזוהמת ובלתי צפויה- אבל דבר אחד בטוח, היא שווה את ההגעה אליה. צריך פשוט להבין מה אתם עומדים לחוות, ולא לפחד-אני מבטיח לכם חוויה יוצאת דופן שאין עוד כמוה.

ורנאסי לא ביקשה ממני דבר, מלבד להכיר בשוני אשר מבדיל אותה משאר היעדים בהודו, בקשה כה צנועה ואנושית. והיא בתמורה נתנה לי את הקסם,השקט והשלווה- שרציתי, חיפשתי ומצאתי.

*נירוונה- מצב זה מתאפיין בדרגת מודעות ואיזון נפשי גבוהים עד מאוד, והוא מהווה שער להארה, הגואלת מכל צורות הסבל.

***

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד משי?! יכולים ליצור איתו קשר ב:

Mail - theshayz3@gmail.com

facebook - https://www.facebook.com/shay.cohen.1217

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.