כשהקרחון בקנדה פגש בשיר מספר הג'ונגל / עדי קסטרו

16.6.20

היום התמודדתי עם אחד הפחדים הגדולים שלי!

קמתי בבוקר לצאת לטיול קצר עם כריס, אולם החלטתי לצאת כנגד כל הציפיות שלי לטיול של יומיים לבדי בשמורה, אני שכל כך פוחדת מחיות ומהלילה לבד החלטתי להתמודד.

17.6.20

אני אחרי לילה קשוח, קפאתי מקור באוהל כי המזרן שטח שלי התפנצ'ר. אני עם די מעט שעות שינה אחרי 21 ק"מ הליכה אתמול ולפני 21 קמ נוספים היום.

מה אני אגיד לכם, להתמודד עם הפחדים שלנו זו חתיכת חוויה.

עקרונית לא נשאר לי קול בגרון אחרי שאתמול בזמן שהלכתי שרתי בקולי קולות לאורך השביל כדי להודיע לדובים שאני באזור ושלא יפגשו אותי, השיר דובים שלי אגב הוא "חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לדוב" מספר הג'ונגל.

אני נמצאת בשמורה של הר רובסון ויצאתי אל הטיול של אגם בריג, הוא נחשב לאחד הטיולים היפים בעולם מסתבר ומקום 3 בקנדה, וזה לגמרי נכון, אגמים, הרים עם פסגות מושלגות, מלא מפלים, יערות, נחלים זורמים ו2 קרחונים נמצאים לאורכו של המסלול.

לשמחתי יצא לי להתמודד עם האתגר והפחד אולם לא לאורך כל המסלול, כשפגשתי אנשים הצטרפתי אליהם להליכה כדי להרגיש קצת יותר בטוחה, זה לא רק שפחדתי מהחיות, זה פחד מעצם הרעיון שאני נמצאת בשטח "פראי" בטבע בלי יכולת לתקשר עם אף אחד במידה ומשהו קרה. הבטחתי לאבא לפני שטסתי לא לשים את עצמי במצבים "מסוכנים" במודע לכן זו הייתה בשבילי חתיכת החלטה אמיצה לצאת לטיול הזה לבד.

לפחות עם ספריי דובים, סכין והפעמון שקיבלתי מהיילי האוסטרלית שפגשתי בנלסון.

סיפור מצחיק מהדרך היה שנתקלתי בזוג אוסטרלים שכשסיפרתי להם שאני מישראל הם התלהבו וסיפרו לי שהלכו את שביל ישראל, איזה עולם קטן, באמצע שום מקום בטבע של קנדה גילינו שהם גם התנדבו בהרדוף והם נקרעו מצחוק כשסיפרתי להם שלמדתי שם, מה הסיכויים, כמובן שגם שיחקנו פיצוחים ויצא לנו להכיר כמה אנשים משותפים.

באופן כללי שמתי לב שמרבית המטיילים בתקופה הזו בצל הקורונה הם אוסטרלים, שנשארו בלי עבודה על הויזת עבודה שלהם בקנדה.

היום הראשון של הטיול היה די מאתגר, הליכה ועלייה תלולה ולכן כשהגעתי לקאמפ סייט (חניון לילה) ממש חיכיתי לישון טוב, פגשתי בחניון עוד הרבה מטיילים ככה שגם הרגשתי בטוחה בסביבה עם אנשים, לפני שהלכתי לישון מצאתי את עצמי יושבת על שפת האגם אל מול הנוף העוצר נשימה של ההרים והקרחונים משתקפים במי האגם ביחד עם שני בחורים, אחד אוסטרלי ואחד ניוזילנדי, ובהמשך הצטרפו אלינו שתי בחורות קנדיות, יושבים על שפת האגם, מדברים על החיים ומשחקי משחק קוביות שהקנדיות הביאו.

ואיזה נוף, אי אפשר להעביר בכתיבה או אפילו בתמונות את החוויה של המקום, את המרחב, את היופי, את השקט היחודיות והשלווה, ההסבר היחיד שאני מוצאת לתאר את הטבע הזה הוא כשאני רואה מטייל/ת הולכים לאורך שפת האגם אני רואה אותם מתהלכים על רקע זל ציור או תמונה שלא נעה.

פשוט אין מילים.

ועכשיו 6 בבוקר (קמתי ב5!) אני שוב יושבת על שפת האגם, קופאות לי האצבעות בזמן שאני מקלידה, נחה ביופי הזה עוד קצת לפני שאני יוצאת חזרה לכיוון הוואן שלי, מקווה לא להיתקל בדובים בדרך, והפעם במקום לגמור לעצמי את הגרון אני אשים מוזיקה בטלפון

המשך יבוא...

***

רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מעדי?! יכולים ליצור איתה קשר ב:

Facebook - https://m.facebook.com/profile.php?id=109573373753521&ref=content_filter

Mail - Adidicastro@gmail.com

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.