​ הרפתקאות צ'אנקי פאנקי וחיים האופנוע: טיולי אדוונצ'ר בארץ/ חן ורד

מה זה אדוונצ'ר?

מאז ומתמיד ידעתי שמה שאני רוצה לעשות זה לטייל. העולם שלנו כל כך גדול, כל כך יפה וכל כך מעניין, שאני ממש מרגישה שאעשה עוול אם לא אלך ואראה את כל מה שיש לראות ואחווה את כל מה שיש לחוות. כמה שאספיק, בכל מקרה...

אני חן, אתם יכולים לקרוא לי צ'אנקי או צ'אנקי פאנקי או איך שבא לכם. אני רוכבת על אופנוע שטח כבר מספר שנים, כשלאחרונה החלטתי לקחת את האהבה לטיולים ולהפוך אותה למרכז חיי: אני מטיילת על האופנוע שלי כמה שרק מתאפשר לי, כיום בגבולות ארצנו היפהפייה אך למעשה השאיפה היא להמשיך את הטיול ובסופו של דבר להקיף את העולם. קראתי לאופנוע שלי חיים- כי הוא החיים שלי.

ראיתי אנשים שמטיילים ברגל, בוואן, בג'יפ, עם חמור ובכל מיני דרכים שונות ומשונות. אני בחרתי באופנוע כאמצעי החופש האולטימטיבי עבורי: החופש להגיע לכל מקום, לכבוש כל פסגה וכל דרך משובשת; לעבור קילומטרים רבים בזמן יחסית קצר, לחנות את עצמי איפה שרק ארצה, לקום בבוקר ולהמשיך הלאה בלי תלות בשום דבר; הכל כבר נמצא עלי ואני חופשיה לזוז ולהגיע לאן שרק ארצה- זו מהות הטיול עבורי.

בכתבה זו אשתף מה זה בדיוק טיול "אדוונצ'ר" בהקשר של טיול עם אופנוע שטח, מה היתרונות והחסרונות שקיימים בסוגי האופנועים השונים ואולי אחשוף כמה מכם לצורה חדשה וכיפית לחקור ולטייל את שבילי הארץ והעולם.

בתצפית הר ברך עם אופנועי אדוונצ'ר גדולים לאלה מכם שלא מגיעים מתחום האופנועים והשטח, המילה אדוונצ'ר פשוט אומרת "הרפתקה". האמת שזה לא רחוק ממדויק – הרעיון ברכיבת אדוונצ'ר הוא קונספט של טיול, רכיבה למרחקים, לינה בשטח, התמודדות עם הלא ידוע. יש כאלה שעבורם "אדוונצ'ר" זה אומר לקחת אופנוע גדול וכבד עם יכולות שטח ולאתגר את עצמם ואת הכלים שלהם בתוואי שטח שונים. גדול וכבד אומר מנוע של 500-1200 סמ"ק ובין כ160-300 ק"ג לפני ציוד. יש כאלה שעבורם "אדוונצ'ר" זה נסיעה כיפית וקלילה בשבילי כורכר בלי אתגרים מיוחדים והדגש הוא בעיקר על החברים שפוגשים, הנופים, עצירות הקפה וכדומה. למען האמת כל אחד לוקח את זה למקום אחר.

בעולם אופנועי השטח יש אופנועים גדולים ואופנועים קטנים, לרוב האופנועים הגדולים שמיועדים לשטח הם אלה שנקראים "אדוונצ'ר" כי הם מספיק חזקים לנסיעת כביש וגם לנסיעה בשטח, ויש עליהם מספיק מקום גם לכל הציוד שזקוק אליו הרוכב. האתגר הוא כניסה לשטח עם אופנוע כזה, שהוא לרוב מאוד גדול וכבד ואם הוא נופל ואתה לבד יש מצב שתהיה בבעיה, ואכן ככל שהשטח נהיה יותר מאתגר מומלץ שתהיה רוכב יותר טוב או שתיזהר לאן שאתה נכנס אליו...

בעיני אדוונצ'ר זה בעיקר הרעיון שאני יודעת איך מתחיל הטיול אבל אני לא יודעת איך הוא יגמר. זה אומר לחקור, להגיע למקומות חדשים ולא מוכרים, זה גם אומר לצאת לפעמים לרכיבה עם חברים כשאני לא תמיד יודעת מי החברים או לאן יקחו אותי באותו יום. אני יוצאת מהבית כשכל הציוד שאני צריכה מועמס על האופנוע ואין לי למעשה מגבלה של תנועה או של עצירה. יש לי את היכולת לעבור פחות או יותר בכל תוואי שטח או כביש ואני מוכנה עם הציוד לעצור בכל מקום שאגיע אליו בין אם תכננתי ובין אם לא, וכשעברתי ביום אחד בין 150-300 ק"מ בשטח וראיתי את הנופים המתחלפים מולי, אני יודעת שרק ככה אני רוצה להמשיך.

עם האופנוע הקודם שלי, אופנוע אינדורו דו-פעימתי 125 סמ"ק

עם אופנוע קטן הסיפור קצת שונה. אופנועי שטח קטנים נקראים גם אופנועי אינדורו והם מיועדים להתמודד עם שטח טכני, מסולע, צפוף וקשה למעבר. אופנועים כאלה בדרך כלל לא מיועדים למסעות ארוכים ולרכיבה עם ציוד, אלא לרכיבות פאן ממוקדות ביער הסמוך בעיקר. האופנוע שלי- חיים, הוא איזשהו יצור כלאיים בין שני העולמות: יש לו מנוע גדול של 500 סמ"ק והמון המון כוח, מצד שני הוא מצוי בגוף של אופנוע שטח רזה וקליל ומאפיינים של אופנוע שלא בדיוק מיועד למסעות הארוכים כמו האופנועים הגדולים יותר שקרויים "אדוונצ'ר".

אדוונצ'ר (או הרפתקה אם תרצו ;), בעיני, זה בעיקר בראש. ראיתי אנשים שמטיילים את כל העולם עם אופנועים מהסוג של חיים, או על ריקשות, או עם ווספה 50 סמ"ק, עם קטנועי משלוחים, עם אופניים, ולמעשה כל דבר עם גלגלים. בעולם השטח זורקים לאוויר הרבה פעמים את המשפט "הכל בראש", בדרך כלל כשנתקלים במכשולים פיזיים שונים שנראים נורא מפחידים ובלתי עבירים, אך לרוב מתגלה שניתן לעבור אותם ממש בקלות, וזה סתם נראה מפחיד. אז הכל באמת בראש, והכל מסתכם בסוף באיזה מין בנאדם אתה ומה חשוב לך כשאתה מטייל. אני באופן אישי נהנית למתוח את הגבולות של עצמי: כמה ציוד אני באמת צריכה במסעות שלי? עם כמה מעט באמת ניתן לטייל? אלה גבולות שאני בוחנת כל פעם מחדש, ותמיד מהנה לגלות שאת רוב הדברים שלי אני באמת לא כל כך צריכה, מה גם שהרבה מהם ניתן פשוט לקנות ולחדש תוך כדי תנועה ואין סיבה אמיתית לסחוב הכל על הגב ועל האופנוע מההתחלה וכל הזמן.

חיים כובש את המדבר כאופנוע אדוונצ'ר-לייט מועמס בציוד

חלק נוסף מאדוונצ'ר הוא עניין ההתמודדות וזה מתבטא בהמון דרכים: התמודדות עם אי וודאות, עם שטח לא מוכר, עם תקלות באופנוע שצריך לדעת לתקן (או לאלתר), התמודדות עם מחסומים נפשיים, שעות רכיבה ארוכות, מזג אוויר לעיתים קשה, עייפות ומה לא. בעיני זה חלק עצום מהחוויה ואין סיפוק גדול יותר מהתחושה של ההתמודדות עם קושי, בין אם פיזי ובין אם מנטלי וההצלחה שבלגבור עליו. בעיני, הנוף מהפסגה יהיה כל כך הרבה יותר יפה אם אצטרך לטפס אליה במשך כמה שעות או כמה ימים, מאשר אותו נוף שינחיתו אותי אליו במסוק או כזה שאפשר לעלות אליו במעלית. חלק מהעניין הוא המאמץ, ההתמודדות, ולא פחות מכך ההנאה שבלפתוח פק"ל קפה בראש הפסגה הכי יפה, זו שניתן להגיע אליה רק עם האופנוע, או לפגוש את האנשים האלה שבדיוק אמרו לך את הדבר הנכון בלילה לפני הרכיבה, כשאתה באוהל לבד ובדיוק בספקות ומחשבות על כל החיים. כל הדברים האלה הם, עבורי, מה שהופכים את החיים לכאלה ששווה לחיות אותם.

הפסקת קפה בשטח: מהותו של האדוונצ'ר, ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת

***

• רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מחן?! יכולים ליצור איתו קשר ב:

Mail - chenkipanki@gmail.com

Instagram - http://instagram.com/chenkipanki

Blog - http://www.chenkipanki.com/

רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com​ או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.