זה התחיל שהשתחררתי, השתחררתי מהרבה דברים כשזה קרה. לא רק מהחוקים אלא מהרבה אבנים שהיו בתוכי. ואז זה התחיל, בעצם בערך כי אז הופיעה איזו מגפה שעצרה קצת את ההרפתקה הזאת שנקראת לחיות את החיים שאחרי הצבא. אבל מה זה בכלל אומר לחיות? תכלס מלא דברים תלוי איך אתה מפרש את החיים ואיך אתה נותן לזה להשפיע עלייך.
בכל מקרה לקח לי כמה חודשים עד שהתחלתי להרגיש את זה, וואוו כמה שהחיים מטורפים. תמיד ידעתי את זה, תמיד הרגשתי וחייתי את זה. אבל לאט לאט זה התחיל להתחולל בתוכי באמת.
במשך כמה חודשים הסתובבתי בארץ בין חברים, אנשים טובים, סביבה שהתאימה לי בדיוק לתקופה הזאת וואוו (2) כמה שזה לימד וחיזק אותי להמשך. כמו לחלקינו גם לי הקורונה ביטלה מסע שכבר הכל היה סגור לקראתו. במאי הייתי אמורה לטוס לפורטוגל לחוות אומנות שמנוהלת ע"י בחור ישראלי שאני מכירה אישית וכשזה לא קרה לא לקחתי את זה כל כך קשה אבל כן זה היה לא פשוט המחשבה שעכשיו אצטרך לחכות זמן לא ידוע עד שזה יקרה. הלא ידוע הזה , יש כאלו שעפים על זה, אני? אני בתהליך לקבל אותו לפחות במצבים ספציפים חחח, כגון זה.
לפני חודש חזרתי לבית של ההורים בקיבוץ אחרי כמעט 6 שנים בהם בקרתי כל פעם למס ימים. זה היה האמתי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה. החזרה לטבע מהעיר עשתה לי טוב ובמפתיע לא כל כך מפתיע החזירה לי את הכוחות לגוף שכבר היה די אבוד.
אחרי שבוע וחצי בערך התחילו לדבר על סגר, אני כבר הרגשתי שאני די ממצה את מה שיש לקיבוץ להציע לי, ואמא אמרה לי בלי לחשוב פעמיים: "ליבת את צריכה לקנות כרטיסים אני לא מרשה לך להיתקע פה עוד פעם!". ברור שאמרתי את צודקת! אני עדיין רוצה להגיע לפורטוגל וברור לי שיש דרך לעשות את זה אני רק צריכה לבדוק כמו שצריך. (TIP) מפה לשם מצאתי בחור ישראלי שהעביר שבועיים בקרואטיה ואז הגיע לפורטוגל בלי שום בעיות. למה? כי הם מסתכלים רק איפה היית בשבועיים האחרונים. אז לא קניתי לקרואטיה קניתי לבולגריה למרות שבראש שלי זה מה יש לעשות בבולגריה (אפרט בהמשך)? פתחתי גוגל תמונות ראיתי איזה 5 תמונות אמרתי אוקי היא יפה שיהיה וקניתי את הכרטיסים לעוד 3 ימים מאותו יום.
נכנסת לאטרף של כל מסמכי הקורונה למינהם, עם המון התרגשות בתוכי ועם ההרגשה של פאק זה קורה!!
שבוע אחרי אני רושמת את המילים האלו ואני מרגישה שאני חיה בעולם אחר ממה שהייתי בו בחודשים האחרונים.
אני סוף סוף מרגישה את ההרגשה של חיות בתוכי. מרגישה איך העולם הולך ביחד איתי ואומר לי את על הגל, תמשיכי להקשיב לעצמך ולעשות ולהגיד מה שמרגיש לך נכון ואני יהיה איתך כאן ואמשיך להראות לך שזה כל מה שצריך לעשות כדי להגשים את עצמך.
ביום שנחתתי חיפשתי הוסטל להתנדב פה לתקופה שאני כאן. הגעתי להוסטל שהוא פשוט בית אם זה מנהל הבית שהוא בחור גאון שיודע הכל על העיר ועל העולם וכל שיח איתו אני מרגישה כמה שהלימודים בבית ספר היו מיותרים וכל מה שהייתי צריכה זה מישהו כמוהו בחיים שלי. הוא כמו אח גדול של המתנדבים. המתנדבים עצמם כל אחד והקסם שלו והאווירה של המקום מחזירה אותי לתקופה של הפנימייה שהיא אחת התקופות היפות בחיי.
קניתי כרטיסים לפורטוגל לתאריך שדורש ממני להישאר שבוע יותר ממה שתכננתי כאן בבולגריה, קצת קשה לי עם זה כי אני כבר מחכה לזה כל כך הרבה זמן אבל בינתיים קורים לי פה דברים יפים אז אני מנסה להזכיר לעצמי כל הזמן שהכל לטובה.
ולבינתיים נתראה בפרק הבא :)
***
רוצים לשמוע/ לקרוא עוד מליבת?! יכולים ליצור איתה קשר ב:
Facebook - https://www.facebook.com/libat.keidarmalinoff.1
Mail -libat0855@gmail.com
זה דף האינסטגרם שלי, אני אוהבת לשתף את העולם שלי, את כל המקומות שאני נמצאת בהם, חוויות, אוכל, אנשים, מחשבות ואשמח שתצטרפו אלי 😊
רוצים לכתוב לנו גם?! צרו איתנו קשר במייל experiencingtheculture@gmail.com או אם בא לכם/ן כבר לצאת לעולם הגישו מועמדות והצטרפו אלינו להרפתקה.
Comments